מקוטור לצטיניה בדרך ההררית הישנה

הדרך הפחות מוכרת

נהגים רבים מקוטור לצטיניה בוחרים בכביש המודרני דרך בודווה, רחב ומהיר יותר. הדרך הישנה עולה ישירות מהמפרץ בפיתולים, עוברת בנייגושי, חוצה את אזור לובצ'ן ויורדת לצטיניה בין כרי דשא ושדות אבן.

המסלול ההררי אורך יותר, במיוחד עם עצירות. הזמן הנוסף מעניק קנייה ישירה של שינקן בכפר, תצפיות רחבות והבנה כיצד התחברה הבירה הישנה לים לפני המנהרות והכבישים המודרניים. תכננו לפי ניווט ותנאי הדרך ביום הנסיעה.

העלייה מקוטור

הכביש מתחיל מאחורי קוטור, מטפס בתלילות דרך רחובות מגורים ואז מגיע לפיתולים. החלק הראשון עובר בכביש הסרפנטינות המפורסם של לובצ'ן, ובו 25 פניות חדות המסומנות באבנים ממוספרות. בפנייה 17 אפשר לעצור בנקודת התצפית המסומנת ולצלם את קוטור והמפרץ מלמעלה. עד פנייה 25 כבר משאירים את החוף מאחור.

העלייה תלולה, אך הכביש סלול. בחרו הילוך מתאים ושימו לב לתנועה היורדת, לרבות אוטובוסים של טיולים. המעבר מול רכב אחר צפוף בקטעים הצרים. רכב שכור רגיל יכול להתאים לדרך כאשר נוסעים לאט ומתאימים את המהירות לפניות ולתנאים. השתמשו בהרחבות רק כאשר בטוח לעצור ואל תחסמו מקום המיועד למעבר. העלייה מגובה פני הים לרמת נייגושי אורכת בערך 30 דקות נסיעה רצופה, אך עומס ועצירות עשויים להאריך אותה; עצות לפיתולים ולהרחבות יש גם במדריך הנהיגה במונטנגרו.

נייגושי: כפר הגבינה והשינקן

אחרי הפיתולים הדרך מתיישרת ונכנסת לנייגושי. הכפר מזוהה עם פרושוטו מקומי, שינקן מיובש ומעושן, וגבינה חצי קשה. משקים אחדים מוכרים ישירות לאורך הדרך; חפשו שילוט ובקשו לטעום לפני הקנייה.

במשקים המקומיים אפשר ללמוד על עישון השינקן ועל הבשלת הגבינה, ולעיתים להזמין צלחת טעימות עם זיתים ולחם. בדקו שעות, מחיר ואריזה להמשך הנסיעה. אם מציעים רקיה מענבים, הנהג צריך לסרב ולשמור את הטעימה לסוף יום הנהיגה.

דרך לובצ'ן אל צטיניה

מנייגושי הדרך חוצה את אזור הרכס ויורדת במתינות רבה יותר לרמת צטיניה. סלעי הקארסט מתחלפים בכרי דשא וכבשים. הבירה המלכותית לשעבר מופיעה בעמק מוקף הרים נמוכים, עיר צנועה ומכובדת שהייתה מרכז עצמאותה של מונטנגרו.

הירידה קלה יותר מהעלייה: הדרך מתרחבת, השיפועים מתמתנים והנוף נפתח על הרמה. באביב פורחים נוריות, תלתן וסחלבים מזדמנים. כבשים רועות ליד הכביש, וטלאים עלולים לחצות בלי התראה. האטו באזורי המרעה.

מה לראות בצטיניה

צטיניה הייתה בירת מונטנגרו במשך מאות שנים. המנזר שומר שרידים המזוהים במסורת עם ידו הימנית של יוחנן המטביל ועם הצלב הקדוש. הארמון לשעבר של המלך ניקולה הראשון, כיום מוזיאון, מציג ציורים, חפצים ותמונות מתקופת המלוכה. הרחובות מוצלי העצים שומרים אווירה של המאה ה-19.

מעבר לאתרים הראשיים כדאי להקדיש שעה לשיטוט. מבני שגרירויות לשעבר מזכירים את תקופת הבירה האירופית. במוזיאון הלאומי יצירות של אמנים מקומיים, ובמתחם ביליארדה הקשור לנייגוש יש תצוגות היסטוריות. בדקו שעות וכרטיסים עדכניים לפני הביקור.

איפה אוכלים בצטיניה

מסעדות בעיר ובדרך לפודגוריצה מגישות אוכל מונטנגרי מסורתי. חפשו טלה שנאפה באיטיות מתחת לסאץ' עם תפוחי אדמה ועשבי תיבול, או ארוחה פשוטה של פיצה ובשר בגריל במרכז. בחרו לפי תפריט ומחיר עדכניים ותיהנו ממרפסת הצופה בחיי העיר.

חזרה לקוטור

אפשר לחזור בדרך ההררית, לבחור בדרך המודרנית דרך בודווה, או להאריך דרך רייקה צרנוייביצ'ה ואגם סקאדר לפני החזרה לחוף. מסלול האגם מוסיף זמן משמעותי ונוף אחר. בדקו מרחקים, דלק ושעות אור לפני שמחליטים.

בחזרה דרך ההרים לקראת ערב מתגלה המפרץ בין הפיתולים, עם אורות קוטור ודוברוטה משתקפים במים. חומות המצודה המוארות יוצרות מראה מרשים, אך בחושך הנהיגה דורשת זהירות נוספת. בחרו לחזור באור אם אינכם מנוסים בכביש.

טיפים לנהיגה

• בחירת רכב: רכב קומפקטי עם כוח מתאים לעומס הנוסעים והמזוודות מקל על הפניות הצרות. תיבה אוטומטית עשויה להפחית עייפות.
• עונה: אפריל עד אוקטובר מתאימים במיוחד. בחורף ייתכן שלג בחלקים הגבוהים, ולכן בדקו את מצב הכביש לפני היציאה.
• דלק: תדלקו בקוטור לפני העלייה. אל תסתמכו על מציאת תחנת דלק בדרך ההררית לצטיניה.
• זמן: הקדישו בוקר או אחר הצהריים מלאים, ולפחות שלוש שעות עם עצירות בנייגושי ובצטיניה.
• צילום: התצפית בפנייה 17 היא נקודת הצילום הקלאסית. ביום בהיר גם הנופים מנייגושי ומהירידה לצטיניה מרשימים.

עוד קריאה

אם העצירה בנייגושי פתחה לכם את התיאבון, קראו את המדריך לשווקי האוכל בקוטור והמקומות שבהם קונים התושבים.